חרבות הברזל- דו יומי קרבי במדבר

רבות עוד ידובר על מסע האדוונצ'רים הדו יומי למדבר תוך כדי הפסקת האש של מלחמת חרבות הברזל. אני קיבלתי רענון של יומיים מהמילואים לטובת הטיול שעליו עמלו מיטב המוחות- מסלולים, לוגיסטיקה, מזון, רכב ליווי.

מוכנים לטרוף את המסלול (צילום: גבע תלם)

וכך בבוקר של יום חמישי בסוף נובמבר, התכנסנו כולנו (14 אופנועים וג'יפ) במצפה רמון לתדלוק לפני היציאה. כרגיל, עד לרביעי בערב בכלל לא היה סגור שאגיע וכבר הכנתי את כולם שאאחר בבוקר, שילוב של משמרות מילואים ומשמרות בית חולים של אשתי יחד עם ילדים שצריך לפזר למסגרות ונסיעה של שעתיים מהוד השרון למצפה רמון בבוקר, הכל היה גבולי מאוד. התחלתי לארוז ולהכין את האופנוע רק ברביעי בלילה. בסוף הגעתי ראשון אחרי רכיבה רצופה של שעתיים.

להצטרפות לקהילת הפייסבוק שלנו

יוצאים לדרך לאורך המכתש אחרי תדריך קצר של חנן המוביל שבאופן מפתיע חגג יום הולדת באותו יום. מקרי? אני חושב שלא. עושים חימום לאורך הנוף של מכתש רמון לקראת המסלול הקרבי שהבטיח לנו חנן ליום הראשון שכולל את המרזבה הידועה לשמצה. כמה חפרנו על המרזבה הזו. ראינו סרטונים מכל הזוויות הקיימות של אופנועים שכבר ירדו שם, ניתחנו נתיבים וזוויות הגעה למכשול, מי יעבור ראשון ויעזור לאחרים (ומי יצלם) ומה לא?

להורדת המסלול באופרוד

חנן מוביל אותנו למצפה ראשון עם נוף יפה. 5 דקות שם והיד של הגז מתחילה לדגדג לחלק מהרוכבים. לקבוצת הפרלמנט המקורית, שהתאספה לדו יומי ראשון לפני למעלה משנתיים, צירפנו רוכבים מובחרים (חלקם) שנבחרו בקפידה- אלון כרם ושמעון שטרית על הטנרה, אותם איזנו עם אסף שיינרוק ויוגב לביא הכתומים. מי מהם שרד ליום השני? תקראו בהמשך.

מכשולון ראשון מגיע קצת אחרי המצפה, עולים להר כלשהו (חנן לא אמר לי איזה), אלון כרם מסייע לחנן צווייג לסיים את העלייה בשלום ובירידה ממנו קיבלנו מדרגות סלע משובחות שגבו קורבן ראשון שלא נשאר על שני גלגלים. ירדנו לאט לאט ועזרנו למי שהיה צריך עזרה.

להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ

המסלול של חנן לא ויתר לנו ומיד אחרי הירידה הגענו למדף סלע גדול בסיום ירידה תלולה לתוך תוואי של נחל. הזוית והגובה לא מאפשרות לראות איפה נוחת הגלגל הקדמי או מה התוואי הנכון וכך מי שעבר ראשון עזר לנו לגלות איפה כן ואיפה לא לשים את הגלגל הקדמי. טימו עוזר לכולם לרדת מהסלע ואחרי דקות ארוכות שכולם משתכנעים שאין ברירה ואי אפשר להשתפן, יורדים את הסלע רק כדי לגלות עלייה אימתנית במרחק מאה מטר משם.

אורן לשם יורד את הסלע האיום (צילום: גבע תלם)

שוב עולים המובילים המושחזים ללא בעיה ומתפצלים- אלו שמצלמים את הנפילות של הבאים אחריהם ואלה שיורדים לשביל לעזור לבאים בתור. היו לא מעט נפילות, גם של המושחזים שברוכבים אבל עם קצת יכולת והמון עזרה עברנו כולנו את העליה שזכתה אצלי לכינוי "עליית הרמטכ"לים"- כי לכל אחד יש עצה איך ומאיפה לעלות ומה הכי טוב ומה לא לעשות.

מעליית הרמטכ"לים המשכנו לטפס מעלה מעלה בעליות מדורדרות במיוחד, נהנים ממזג האויר הנפלא והנוף עוצר הנשימה. לא עובר הרבה זמן ואנחנו מגיעים למדרגת סלע גבוהה במיוחד. מסדרים את האבנים שיעזרו לנו לעבור בלי להשאיר מגיני גחון נעוצים בסלע.

המכשול פה הוא בעיקר פסיכולוגי, כי רוב הרוכבים כבר עברו בשלום וסה"כ צריך לתת גז על האבנים שחוברו להן יחדיו כדי להעלות את הגלגל הקדמי מעל המכשול, אבל הראש אומר כוסאומו- איך אני שומר שהקדמי לא יתרסק לי בתוך האבנים ואזרק הצידה?

חייב לציין שעשיתי סוויץ' בראש בטיול הזה ועברתי בקלות מכשולים שבד"כ הייתי נתקע עליהם חצי שעה רק מהפחד של איך להתקדם ואיפה אני מסיים את המכשול. לכן גם את המכשול הזה עברתי באבחת מנוע מדויקת והמשכתי בעלייה התלולה עד לנקודת העצירה של הקבוצה בלי להסתכל אחורה (תרתי משמע).

טימו מדלג מעל מדרגת הסלע (צילום: גבע תלם)

עברנו את מדרגת הסלע וממשיכים לטפס על הרכס. הגענו לנקודת הגובה ושם עצרנו. לשיינרוק, הרכב הטרי יש פנצ'ר בקדמי, צמיג הטיובלס שלו קיבל חתך מסלע סורר. מנסים תולעת אחת, שתי תולעים, לא נסתם החתך. מחליטים להכניס פנימית, לא חסרות פנימיות 21 בטיול הזה. הראשונה עם חור, השתיים הבאות נצבטות במהלך ההכנסה לצמיג ורק ברביעית (זו שאני הבאתי, כמובן) מתחלפות הידיים והיא מצליחה לשמור על לחץ שיאפשר לשיינרוק להישאר איתנו. בזמן שחלק עבדו, האחרים שתו קפה. כך עברה לה שעה וחצי של ישיבה בשמש. אנחנו בשעון חורף ושעת הצהריים כבר עברה מזמן, נותרו שעות בודדות עד לשקיעה והמרזבה עוד לפנינו.

המשך המסלול היה מכשולים-מכשולים-עליה-ירידה-מכשולים (מציע לצפות בסרטון כולו, הכל שם) ואז אילן אבני גילה שהמעיל שלו נפל כשהיה מאסף ולכן אף אחד לא הרים אותו מהשביל. כדי שלא יחזור לבד חזרתי איתו את כל המכשולים שבקושי הצלחתי לעלות, עד שמצאנו את המעיל מחכה על השביל 3 ק"מ מאחורינו. עכשיו לחזור את כל המכשולים האלו שוב עד שנגיע לקבוצה שבינתיים התקדמה...

חברנו לקבוצה ושמענו את החדשות הרעות- ויתרנו על המרזבה, חותכים דרך הר צין למפעלי ים המלח ומשם לחאן. החדשות הטובות היו שלא צריך ליפול במרזבה, מצד שני אחרי בילד אפ כזה למכשול בודד, מבאס שלא הגענו אליו. שיינרוק חייב לנו מרזבה.

מימין: חנן המוביל ואורן המנכ"ל על רקע טימו משפצר אגזוז (גבע תלם)

יורדים לכיוון הר צין, השמש כבר מתחילה לשקוע, בדרך חולפת לפנינו שיירת ג'יפים ארוכה, אני מספיק עוד נפילה איכותית אך לא מחוייבת המציאות באחת העליות, כזו שהשאירה לי סימן כחול יפה ברגל למזכרת, עד שמגיעים לדשדש קליל בדרך למפעלי ים המלח. עושים עצירונת לתדלוק בעין חצבה ומדרימים על הכביש לצופר, שם עושים את הלילה הראשון בחאן שירת הערבה. מומלץ.

בערב חוגגים לחנן יומולדת כהלכתו, רק בלי להרים על הכיסא כי זה כבר לא מעט שנים ובלי עוגה, אבל עם המון בשר שסחבנו בג'יפ של גדי לייבל ואורן "המנכ"ל" לשם פוצץ אותו בבשר. אחרי לעיסה בלתי פוסקת של עראיס, קבבים, פרגיות לצמחונים ופיקניה לא מהעולם הזה, קינחנו באנטריקוט פרימיום ונשארו עוד שאריות. טימו עוד תיקן פנצ'ר באחורי שגילה בכביש בדרך לחאן וסגרנו את הלילה.

מתחילים את היום השני אחרי הזריחה. יוגב ושיינרוק מודיעים על עזיבה, התירוץ היה הפנצ'ר של שיינרוק אבל אחרי שהם הלכו היה ברור שהם הבינו מה היה ביום הראשון ופשוט מפחדים מהיום השני. אנחנו לא שופטים אבל הוחלט שלא יוזמנו לטיולים הבאים ככל הנראה :)

היום השני מתחיל מעין חצבה. טיפה שטח ומגיעים לדשדש של אמציהו. אני עוד לא זכיתי לעשות את חוויית הדשדש המלאה של אמציהו, רק קטעים קטנים ממנו. אני מאוד שונא דשדש כי הנפילות בו כואבות יותר מחול למרות הטכניקה הדומה לרכיבה בו. חוסר השליטה על הקדמי זה משהו שקשה לי איתו באופן כללי. אבל גם את זה עברתי, לא בלי ליפול כמובן, אבל עברתי בשלום. בסוף אמציהו עשינו הפסקת קפה בצל ההר.

מימין: אלון כרם, יוסי יהב, שמעון שטרית ביציאה מאמציהו (צילום: גבע תלם)

אחרי הקפה המשכנו שמחים וטובי לב לכיוון מפעלי ים המלח אחרי קטע כביש קצר למסלול שחנן רקח לנו. אבל תכנון לחוד ומצב המסלול לחוד. הגשמים הרבים שירדו החריבו שבילים שלמים ויצרו קוליסים ענקיים שמצד אחד הוסיפו תיבול לרמה הטכנית של המסלול ומצד שני חסמו שבילים שלמים, כך שנאלצנו לחזור כלעומת שבאנו ולחשב מסלול מחדש. השעה כבר שעת צהריים מתקדמת של יום שישי, עמיחי הצדיק ממהר לחזור לשבת ואני ואילן חותכים מוקדם להוד השרון. החבורה האמיצה שרודפת אחרי חנן ממשיכה לרכוב עד השקיעה ומדווחת מהשטח איפה ומי נפל שנדע להכניס לסטטיסטיקה.

כך תם ונשלם לו דו יומי קרבי במיוחד, רווי אקשן ורוכבים משובחים. כל הכתוב מעלה נכתב בהומור, השמות לא שונו כמובן כי שיינרוק עדיין חייב לנו מרזבה.

את המסלול הזה ועוד רבים אחרים אפשר למצוא במפת המסלולים שלי - https://bit.ly/3YtZNIq