רומניה על אופנוע- חלק א: מבוקרשט לפנצ'ר באמצע שום מקום

אז יצא כך שגם רותם וגם אני הצלחנו לקבל כרטיסי טיסה חינם מאלעל למילואימניקים. שמחים וטובי לב חיפשנו טיול אדוונצ'ר ביבשת הסמוכה אבל העונה טרם התחילה וטיולים מודרכים טרם נקבעו. מהר מאוד הבנו שחברות השכרה לא יאפשרו לנו לרדת מהכביש לשטח ללא מדריך מקומי בטיול קבוצתי ובהברקה של רגע רותם הציע את רומניה, לשחזר טיול שעשה שנתיים לפני עם חברים. רק כביש אבל עם נופים עוצרי נשימה, הבטיח. לא התלהבתי בכלל מטיול כביש, אבל אם לא היינו מנצלים את כרטיס ההטבה תוך ימים בודדים היינו נשארים בארץ, אז רומניה!

ישבנו לתכנן את המסלול ומקומות הלינה עם אילן אבני שרכב עם רותם את המסלול וקיצרנו אותו כך שיתאים לחמישה ימי הרכיבה שלנו ועדיין יעבור בכל הלוקיישנים הטובים. רותם דיבר עם איש הקשר המקומי (לוצ'יאן) ואני סגרתי את המלונות לכל סוף יום בבוקינג. מכינים רשימת ציוד שאצלי מורכבת מתחתונים, גרביים ומלא מצלמות כולל הרחפן החדש (שמו בישראל: רפי), כל השאר משני.

וכך, בבוקר חם ולח של חודש יוני 2024, עלינו על טיסה קצרה לבוקרשט ונחתנו במחסן של לוצ'יאן, להעמיס את הציוד שלנו בתוך 3 ארגזים על אופנועי BMW בינוניים (GS750 ו-GS800adv) במחיר של 90 יורו ליום לאופנוע.

היום הראשון- מבוקרשט ל-רנקה

הטמפרטורה בבוקרשט חמה אפילו יותר מישראל והיציאה ממנה פקוקה וארוכה, נאלצנו להתרגל לעובדה שיהיה קשה יותר להשתחל בין רכבים ומשאיות עם 3 ארגזים מאחורה ונסענו לאט ובעדינות, מחכים להגיע לכביש המהיר והפתוח.

אחרי דקות ארוכות זה סופסוף קרה ונתנו בגז שעה עד הכניסה לפיטשטי. השעה כבר כמעט 2 בצהריים והבטן מקרקרת מהכריך המוזר במטוס. בעודנו מחפשים נקודה לארוחת צהריים, רותם עוצר בצד ומציץ בצמיג האחורי. פנצ'ר. אנחנו בלי ערכת תיקון או כלים מתאימים. רומני מקומי ונחמד נותן לנו לוקיישן שבו אולי יתקנו את הצמיג ואנחנו יוצאים בנסיעה איטית, רותם ראשון ואני מאבטח מאחור. בחנות אופניים מקומית רותם מנפח את הצמיג עם משאבה ידנית, האויר מחזיק בצמיג עד לרגע שרותם מתיישב על האופנוע ואנחנו מבינים שנתקענו. נסיעה קצרה לתחנת דלק מקומית ואני ממשיך לבד לחפש מוסך קרוב שיסכים לתקן את הפנצ'ר במקום, כי כל המוסכים לאופנועים הם מחוץ לעיר מרחק קילומטרים מאיתנו.

הנוף בעליה לעיירה רנקה, צילום רחפן (גבע תלם)

100 מטר מתחנת הדלק אני מאתר מוסך שבכניסה אליו חונה אופנוע ומחליט לנסות את מזלי. המקומיים בקושי מדברים אנגלית אז אני מצביע על הצמיג האחורי של האופנוע ומנסה להבין אם הם יכולים לתקן. רותם מגיע אחריי ואנחנו מתחילים לחפש את החור כדי שיוכלו לתקן את הצמיג. אבל אין חור ואין מסמר. הצמיג שלם ועדיין האויר בורח. נופלת עלינו ההבנה שמדובר בצמיג עם פנימית. בעל המוסך אומר שלמרות שאסור לו, הוא יכול היה לתקן לנו את הצמיג כדי שנמשיך בטיול, אבל פנימיות לאופנועים אין לו ואין לו איך לעזור לנו. בשיתוף פעולה רומני-ישראלי אנחנו מאתרים בגוגל חנות לציוד אופנועים בתוך העיר ואני יוצא אליה כדי להביא פנימית חזרה למוסך בזמן שהם מפרקים את הצמיג האחורי. 20 דקות חולפות ואני חוזר עם פנימית רק כדי להבין שנתנו לי את הגודל הלא נכון והיא מתאימה יותר לאופניים מלאופנוע. חוזר לחנות ומתלונן על הטעות, מקבל פנימית בגודל מתאים וחוזר שוב למוסך. הפעם הפנימית מתאימה ואנחנו מרכיבים אותה ומתפללים שלא תיצבט בתהליך.

עיירת הסקי רנקה (צילום: גבע תלם)

מנפחים את הצמיג והאוויר מחזיק. כמעט 3 שעות אחרי שרותם גילה את הפנצ'ר והנה אנחנו שוב על הכביש בדרך לרנקה שבהרים. האויר חם ולח לאורך כל הדרך ומקשה על הרכיבה, אנחנו עוצרים לתדלוק והתרעננות, בודקים לחץ אוויר וממשיכים. לאט לאט המישור הפתוח מתחלף ביער מוצל והטמפרטורה יורדת, ככל שאנחנו מתקדמים ההרים מתקרבים והטיפוס מעלה מוריד את הטמפרטורות שמקררות את הגוף מהזיעה. הטיפוס בהרים בדרך האחרונה עד רנקה מורכב מסללום שכאילו נבנה לרוכבי אופנוע. מימין לשמאל וחוזר חלילה, בכל סיבוב הנוף נפתח בעוד שכבה. השעה כבר 19.00 ויש לנו שעתיים עד לשקיעה, אבל הזוית של השמש בשמיים כבר עמוק בשעת הזהב של השקיעה והנוף מרהיב. רותם בורח קדימה ואני מחליט לעצור במפרץ קטן בכביש כדי לצלם קצת עם הרחפן החדש. חצי שעה של צילומים מכל הכיוונים ואני ממשיך כדי לפגוש את רותם שעצר לחכות לי בפסגת ההר. אנחנו ממשיכים לתוך עיירת הסקי ומוצאים את הפנסיון שבו נעשה את הלילה הראשון.

רותם נהנה מהכבישים המקומיים (צילום: גבע תלם)

היום השני מרנקה לסיביו דרך הטראנסאלפינה

הבוקר עולה, אנחנו אוכלים ארוחת בוקר ומתכננים את היום השני שמסתיים בסיביו, אבל בדרך עובר בטראנסאלפינה, מסלול חובה לכל רוכב אופנוע. מתדלקים ויוצאים לדרך, הסללומים בעליה לטראנסאלפינה ארוכים ומפותלים עשרות מונים מכל מה שרכבנו עד כה והם עמוסים ברוכבי אופנוע מכל הסוגים והמינים. האוויר קר ופיסות שלג עדיין מקשטות את פסגות ההרים שבהן אנחנו רוכבים. בסיום הירידה מההר ולפני העליה להר הבא אנחנו עוצרים לסשן צילומים וקצת לעבד את כל הנופים שכרגע ראינו. מטפסים לפסגה הבאה, כל אופנוע שעובר מולנו מסמן לשלום ואנחנו מחזירים.

הנוף מהטראנסאלפינה (צילום: גבע תלם)

בירידה מהפסגה אנחנו נכנסים ליער עם כביש מפותל מאוד, סללומים של ממש שבסיומם אנחנו רוכבים לצד נחל קטן ויפהפה מוקף עצים משתי גדותיו. בישראל היינו עוצרים ופותחים פק"ל קפה, אבל פה הנחל נבלע בתוך כל היופי האינסופי הזה, וגם לא הבאנו פק"ל קפה. אז עשינו עצירה קטנה בשוליים, ירדנו להרגיש את המים והמשכנו הלאה. אנחנו ממשיכים צפונה לכיוון סיביו ועוברים בצמוד לאגם אואסה הכחול שמוקף ביערות.

בדרך חיפשנו נקודה לארוחת צהריים מקומית, אבל המקומיים עם עגלות הקבב והנקניקיות לא מקבלים אשראי אז נאלצנו להמשיך לחפש עד שהגענו למסעדה גדולה בעמק שבין ההרים. אכלנו ואכלנו עד שלא היה מקום יותר והמשכנו. הרכיבה לסיביו לא נמשכה הרבה זמן, ואחרי כמה ק"מ בכביש המהיר ירדנו לכבישים המובילים לסיביו שם עצרנו ללילה השני בקונטיננטל פורום בסיביו (מלון נחמד במרכז העיר). המיקום של המלון מצוין ובמרחק הליכה ממנו המדרחוב של סיביו המלא במסעדות וחנויות.

נוף עוצר נשימה מסיביו לקלוז' (צילום: גבע תלם)

היום השלישי- פנצ'ר בדרך לקלוז'

היום השלישי הוא יום מעבר מסיביו העיר הקטנה לקלוז' העיר הגדולה והמסלול ביניהן לא צפה לנו ריגושים מיוחדים על הנייר. בעיקר מעבר בכבישים קטנים וצדדיים בהמון כפרים קטנים וציוריים, כפול באורכו מהמסלול שלקח אותנו לסיביו. ואכן כך היה אבל היה חם. הרבה יותר חם. למרות שהמסלול במפה נראה כאילו הוא עובר בהרים, זה מטעה כי הוא עובר בהרים אבל בעצם הכביש נמצא עמוק בתוך עמק שעובר בהרים לכל אורכם, כך שבפועל חם ולח כמו בישראל לפחות והרכיבה איטית כי הכביש צר ומפותל.

באמצע הדרך רותם מוצא לנו נווה מדבר שמורכב מעגלות קבב ונחל שוצף שעובר צמוד אליהן. אחרי שלעסנו את הקבבים רותם הביא לנו קילו דובדבנים טריים מהמוכרת המקומית וירדנו להשתכשך במים הקרירים שבנחל. אחד ממקורות המים של הנחל הוא מפל שנמצא בצמוד לנחל וממנו העבירו המקומיים צינור ארוך מעל הנחל עד לחניה ושם אפשר למלא בקבוקי מים קרים וצלולים ישר מהמקור.

מים טריים ישר מהמפל (צילום: גבע תלם)

אחרי שעה קלה של שכשוך ולעיסה אנחנו ממשיכים לדרכינו. עוברים מכפר אחד לשני ומתקרבים לקלוז'.

באחד הכפרים הקטנים, שקליטה סלולרית היא מונח שהם פחות מכירים, רותם עוצר בהפתעה ומבקש ממני לתת מבט על הצמיג האחורי. הוא נמוך מהרגיל ורואים שאין בו אוויר. אין לנו פנימית ואנחנו באמצע שום מקום, אין לנו איך לתקן פנצ'ר עכשיו. רותם מנסה לדבר עם המקומיים שלא דוברים מילה אחת באנגלית כדי להבין איפה יש מוסך או מקום שיוכל לעזור לנו, אבל הם מסבירים ברומנית שרק בקלוז' נמצא מוסך, לא צריך לדעת רומנית כדי להבין את סימני הידיים שלהם. הייאוש גובר.

נער מקומי שעובר לידינו ורואה את הפנצ'ר, מזמין אותנו לתוך חצר של בית המשולב עם חווה חקלאית ואנחנו דוחפים את האופנוע של רותם פנימה כדי שנוכל לנפח אוויר באמצעות הקומפרסור שבחצר. האוויר לא מחזיק בצמיג ואחרי סיבוב או שניים של הצמיג אנחנו מזהים את המסמר שעשה לרותם חור.

כתמי שלג על הטראנסאלפינה (צילום: גבע תלם)

בעל הבית של החווה מגיע, רומני מבוגר בגובה 1.90 עם כפות ידיים של איש עבודה מפעם. אנחנו מחברים טלפונים בינו לבין לוצ'יאן כדי שידברו ביניהם ויחליטו מה נכון לעשות ומבינים אחרי השיחה שהרומני המקומי ינסה לתקן את הפנימית עם פאץ'. אנחנו מתחילים בפירוק הצמיג כדי לחלץ את הפנימית. הרומני מוציא כלי עבודה משנות השבעים ומסביר לנו בתנועות ידיים שהוא מתקן לבד גם את הטרקטור שלו. הרומני מאתר את החור, מנקה אותו וגוזר פנימית אחרת כדי להתאים פאץ' בגודל המתאים. הוא שם דבק מגע על הפנימית מסביב לחור ועל הפאץ' שגזר ונותן לדבק להתייבש כמה דקות לפני ההדבקה. אחרי ההדבקה וכדי להפעיל לחץ הוא מניח את הפנימית על הרצפה ומתחיל לדפוק עליה עם פטיש. סיים לדפוק ולוקח את הפנימית לשוקת שצמודה לבאר ממנו הם שואבים את המים (לא ממציא את זה) כדי להכניס את הפנימית ולחפש אוויר שבורח. האוויר לא בורח אבל הדבק של הפאץ' לא מחזיק וחצי ממנו כבר ירד מהפנימית, זה לא יחזיק בצמיג. הרומני מתעצבן קלות ומחליט למשוך בכוח את הפאץ' מהפנימית, מה שקורע את הפנימית לגמרי ויוצר רקע של 10 ס"מ בפנימית, שמעכשיו כבר לא ברת תיקון.

רומני וישראלי מנסים לתקן פנצ'ר (צילום: גבע תלם)

הרומני לא נלחץ ומוציא מהמחסן שלו פנימית ישנה בגודל זהה לזו שנקרעה. הוא מוריד ממנה את האבק ומנפח אותה כדי לאתר חורים או קרעים. הוא מאתר חור קטן שגם אותו ניאלץ לתקן. בעודו מנקה את האיזור שמסביב לחור, הוא קורע גם את הפנימית השניה בצורה שלא נוכל לתקן ועכשיו אנחנו תקועים עד עומק הצוואר ללא פנימיות בכפר שכוח אל ברומניה שלא מדברים בו אנגלית.

המשך יבוא...