כשניר שילר מבקש להוציא דו יומי נוסף לדרום, אי אפשר לסרב. "תארגן מסלולים קלים ל 20 רוכבים ברמת רכיבה מעורבת", הוא מבקש. בודקים תאריכים, נועצים ביומן ומתחילים בהכנות. 26-27.1.2023
המסלולים נרקמים על שבילים לבנים. באיזה זוויות השבילים הלבנים יהיו? זה כבר סיפור אחר ;)
מצבת המשתתפים נסגרת ובקבוצת הווטסאפ מתחילה התעוררות- נחי מודיע שנשרף לו המטבח ולכן לא מגיע, גבע לא יצא בגלל הילד ורני כבר שכח כל מה שהבטיח.....
צילום: שלומי דגני
היום הראשון: צומת שוקת- חוות האנטילופות
נפגשים בדור אלון דבירה במזג אוויר בהזמנה ויוצאים לכיוון מיתר. מרבדים ירוקים עד האופק, ותחילת פריחת הכלניות עושים טוב בעיניים. התארגנות אחרונה ונכנסים לכיוון יער חירן וחירבת יתיר. בחורבת ענים אנו פוגשים שני עובדים ממזרח ירושלים. אנס (שם פרטי), איש חייכן וחברותי, עובד במחלקת השימור של רשות העתיקות, מסכים לדחות את ארוחת הבוקר שלו ולהעביר לנו הסבר קצר על עבודות השימור וסגנון העבודה הנוכחי באתר. השכלנו במעט על תקופת הברזל, ושמנו פעמינו להר כיפון ומעלה העקרבים.
צילום: רמי כהן שמאלי
בדרכנו להר צין ושדה הבולבוסים אחד הרוכבים מבצע התהפכות במהירות גבוהה יחסית אך לשמחתנו זה נגמר בחבלה כואבת בכתף בלבד, מזל גדול. בריאות הרוכב בעדיפות עליונה ולכן הוחלט שחלק מהקבוצה תצא ללוות את הרוכב לתחנת הדלק חצבה למנוחה וטיפול קרח על מקום החבלה, והשאר ימשיכו להר צין ובזה נסגור את היום.
מקלחות חמות אש בחוות האנטילופות בצופר, וארוחת ערב במסעדת ALL IN (נחמד, לא וואוו).
הר צין (צילום: אהרון דיין קדם)
היום השני: צופר- הר ברך -צומת ציחור
את היום השני מתחילים ביקיצה מוקדמת. גומעים קטע ארוך עד נאות סמדר בשמש מלטפת, רק כדי לגלות ניידת החוסמת את כביש 12 עקב הטריאתלון באילת.
עולים להר עיט וסידקי עיט לתצפית יפהפיה על הערבה, אני עושה שינוי מסלול מהיר והקבוצה נענית בשמחה למסלול בוננזה (רוכבים אחרי המוביל ללא מסלול). הכיוון צפונה בדרך מהנה המסתיימת בכניסה לנחל ציחור מכביש 40.
זריחה של מדבר (צילום: דב גזית)
פריסה לאוכל, קפה ונישנושים תחת עץ השיטה הסלילנית. לפתע נעצרת טסלה נוצצת, והחבר ורדי יצהרי יוצא בצהלולים לכיוונינו. חיבוקים וצילומים. ורדי ממשיך לאילת, ואנו מצפינים לדרך החווארים ומצפה עידן. התוכנית המקורית הייתה לסיים דרך נחל הערבה בנאות הכיכר, אך מספר רוכבים כבר הרגישו את העייפות ולא רצו להמשיך.
עייפים אך מרוצים (צילום: רמי כהן שמאלי)
בטיחות הרוכבים מעל הכל, ואני מחליט לא להסתכן בפציעות מיותרות ולסיים את הטיול.
טיול עם שמחת חיים והומור בריא שהשאיר בהחלט טעם של עוד.
המסלולים לא תואמים את סיפור הדרך. כדאי לעדכן (או את הסיפור או את הקלטת המסלול)